סיוט אמתי

פקחתי את עיניי באמצע הלילה, הכל חשוך.
שמעתי רשרוש מכיוון המסדרון, הסתכלתי לעבר דלת הזכוכית של החדר, שם לפתע ראיתי צללית של אדם.
ראיתי שהאדם מושיט יד לעבר הידית ופותח את הדלת.
נשארתי קפוא, לא הצלחתי לזוז או לחשוב מה לעשות.
חשבתי לצרוח אבל קלטתי שאני לבד בבית והשעה כה מאוחרת שאף אחד לא ישמע אותי מהרחוב.
הדלת נפתחה ובכניסה עומד אדם.
הכל חשוך כך שאני מתקשה לראות אותו אך שמתי לב כי ראשו מורכן.
לפתע, בהרימו את הראש, ראיתי מחזה מחריד: העיניים שלו בערו כמו אש הגיהינום.
הוא ניגש אליי ותפס אותי בחוזקה בגרון.
כל הגוף שלי קפוא ובוא בעת אני בוער רק מהמבט השורף של עיניו.
הרגשתי איך הקור מהיד שלו חודר לי לעצמות ומקפיא לי את הנשמה.
לא הצלחתי להבין אם מדובר באדם או מפלצת, אך מה שזה לא יהיה, הוא עשה לי רע, רע מאוד.
יכולתי פיזית להרגיש איך פיסה מחיי נתלשת בעודי בחיים.
הסבל הזה היה כה חד, כה אכזר, שאין יכולת אנושית להסביר אותו.
שום תיאור שלמדתי בחיי עד כה אינו יכול לתאר את הרגשתי המחרידה.
העיניים שלו המשיכו לבעור והידיים המשיכו להקפיא.
הוא עזב אותי והלך.
נשארתי קפוא, ועצמתי עיניים בתקווה שכאשר אפקח אותן, אגלה שכל זה לא היה יותר מאשר סיוט.
כאשר פקחתי את עיניי, גיליתי שצדקתי, זה אכן היה סיוט. אבל הוא היה אמתי.

שלום, אני יאן ואני כותב סיפורים קצרים.
החלטתי לנסות לתאר במילים שלי, מה מרגישות נשים נפגעות תקיפה מינית.
נכון, עשיתי זאת ללא שום מחקר אלא מידע כללי.
כל מה שאני רוצה לנסות, זה דרך הכתיבה, להעביר מסר, עד כמה תקיפה, בין אם מינית או פיזית, היא קשה.
אני מנחש שלא מעט אנשים יכעסו על הזכות היומרנית לכתוב בשמה של אישה נתקפת, אך אני חושב שהמסר חשוב יותר מכל.
יותר ויותר נשים מותקפות מדי שנה ומשהו חייב להיעשות.
המחשבה לאיזה עולם אני אצטרך להביא את ילדיי מפחידה אותי.
אני מקווה שחלק ממכם יזדהה עם קו המחשבה שלי.

נשים - תקשיבו להן, תבינו יותר.