אתם זוכרים, כשהיינו ילדים, ונסענו לים, קפצנו לגלים בשמחה...
ולפעמים, היה מגיע גל גדול שהיה הופך אותנו, ולרגע היינו מרגישים כאילו אנחנו טובעים.
נאחזים בבהלה, מאבדים כיוון אבל אחרי שתי שניות, הכל עובר ושוב חוזרים לצחוק ולשחק.
אותה הרגשה, אותן שתי שניות נמרחות על פני אין סוף.
היא חזקה, תובענית ומכניסה אותך לסחרחורת.
אתה מאבד כיוון, לא מוצא את עצמך,
בטוח שכל שנייה זה ייגמר והכל יחזור למסלולו.
אך זה לא קורה.
אתה נאבק איתה, והיא מצליחה להכניע,
מחזיקה אותי ללא אוויר,
חסר מילים,
אתה צועק אבל אף אחד לא שומע.
היא אמורה לעשות טוב,
אבל האהבה שלי, כואבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הגיבו את מה שעל ליבכם