אתם זוכרים, איך כשהיינו ילדים, היינו עולים על נדנדות?
והרי זה תמיד בזוגות, אחד עולה ואחד יורד.
החיים הם כמו נדנדה, אנשים מעלים אותך ואנשים מורידים אותך.
זה קורה בהינף יד, במחי כף, באמירת מילה או בנגיעה.
אתה יכול להרגיש בעננים, אופוריה מוחלטת,
ואז בלי שום התראה, אתה יכול להרגיש את האדמה, נפילה כואבת שמשאירה צלקות.
אנחנו כבני אדם, צריכים לדעת להיות חזקים.
לדעת שאחרי כל נפילה יש עליה ולא להישאר על הרצפה.
גם אם נפלתם ואפילו אם נשברתם,
תאספו את השברים, תאגדו מחדש וצאו עוד פעם.
תמצאו אנשים שידעו להרים אתכם אבל תזכרו, גם הם אנשים.
והרי זה תמיד בזוגות, אחד עולה ואחד יורד.
החיים הם כמו נדנדה, אנשים מעלים אותך ואנשים מורידים אותך.
זה קורה בהינף יד, במחי כף, באמירת מילה או בנגיעה.
אתה יכול להרגיש בעננים, אופוריה מוחלטת,
ואז בלי שום התראה, אתה יכול להרגיש את האדמה, נפילה כואבת שמשאירה צלקות.
אנחנו כבני אדם, צריכים לדעת להיות חזקים.
לדעת שאחרי כל נפילה יש עליה ולא להישאר על הרצפה.
גם אם נפלתם ואפילו אם נשברתם,
תאספו את השברים, תאגדו מחדש וצאו עוד פעם.
תמצאו אנשים שידעו להרים אתכם אבל תזכרו, גם הם אנשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הגיבו את מה שעל ליבכם