ניסיתי להבין עם עצמי אם אני במקום טוב, אם טוב לאחת שאיתי, אם אני בכלל צריך את כל זה.
ואז נפל דבר, דרכינו נפרדו.
בהתחלה, אתה ב"היי" טוטאלי, אתה לא כבול, לא נדרש לשום דבר, אתה אדון לעצמך ולא מצופה ממך כלום.
אתה יוצא, מבלה, מבזבז כאוות נפשך, חברים, נשים, אתה חי. או כך נדמה לך.
התחלתי להסתכל על אחרים, בני זוג, אשר הולכים יד ביד עם חיוך גדול על פניהם.
ניסיתי להבין אם אני במקום טוב, אם לא פספסתי את זו שאמורה להיות איתי, אם אני בכלל צריך להיות לבד.
ועדיין, דבר לא נופל.
אז מה, עדיף ביחד או עדיף לחוד? או שהמשפט"הדשא של השכן..." תהיה יהיה נכון?
שאתה לבד אתה רואה רק זוגות
השבמחקשאתה במערכת יחסים אתה רואה רק זונות
אין מה לעשות המשפט הזה תמיד יהיה נכון
עדיף לב מאושר
השבמחקלהיות שמח בחלקך בכל זמן נתון