ראש השנה, אני יושב וקורא על איך אנשים מדברים על יקיריהם שאינם בחיים עוד, עד כמה הם מתגעגעים אליהם.
ואני? לי אין יקיר שהוקרתי ואינו בחיים. את הסבתות שלי לצערי לא זכיתי להכיר, גם סבא אחד הלך בטרם עת. רק סבא אחד נשאר לי והוא כל עולמי. ההורים בריאים, ברוך השם, טפו טפו טפו (מוזר להגיד משהו תנכ"י ואמונה תפלה באותו המשפט).
אז מה אני רוצה? אני רוצה להגיד שהפוסטים שלכם מלמדים אותי להוקיר את החשוב בחיים עוד לפני שהוא "נעלם".
אנשים שמכירים אותי מקרוב יודעים שלרוב אני מדבר רק על אמא שלי, שגידלה את אח שלי ואותי ועברה בחיים כל כך הרבה, רק מעט אני יכול לאחל לאחרים. אני אוהב את אמא שלי במיוחד מאז שעזרה לי אישית לצאת מתקופה מאוד חשוכה שבה שררתי.
אם את אמא שלי אני אוהב, ועל סבא שלי אני חולה, את מי למדתי להוקיר?
נכון, את אבא שלי.
פעם חשבתי שאבא שלי זר לי, בן אדם שעבודתו היא חייו ושאין לו זמן לגדל את ילדיו.
פתאום, כשראיתי אנשים כותבים על כמה הם מתגעגעים להורה שהלך לעולמו, ניסיתי לחשוב, אולי בכל זאת יש באבא שלי משהו שאני לא רואה. מה שגיליתי הצליח להדהים אפילו את הציני ביותר - אותי. אומנם המחשבה הזו מסתובבת אצלי בראש כבר זמן מה אבל עכשיו, יותר מתמיד, היא מצליחה להפוך לדעה.
גיליתי, שאני דומה הרבה יותר לאבא שלי ממה שאי פעם חשבתי.
תמיד דבר אחד קינאתי באבא שלי וזו העובדה שהוא תמיד היה "מסמר" הערב. בכל מסיבה, בכל פעם שהיו נפגשים חברים, אבא שלי היה הדמות המצחיקה, זה שכולם רוצים להיות סביבו כי ידעו שהוא יעשה להם את הערב.
היום אני יודע, שירשתי את זה ממנו למדתי שמכל התכונות שלי, התכונה היותר טובה היא להתבטא. בעזרת התכונה הזו יצרתי מעגל של חברים שאוהבים להקשיב לדבר או שניים שיש לי להגיד. ולאחרונה, בעזרת המעגל הזה, הצלחתי לעזור לילדה נכה (שלא הכרתי מימיי) לחייך.כן, מבחינתי, אני גורם לאנשים לחייך.
על הדרך, למדתי גם להיות ציניקן תחת שליטה, שזה נשק מאוד מסוכן.
ברקע מתנגן השיר של לאונרד כהן "Lover Lover Lover" ואחת השורות בשיר אומרת: "ביקשתי מאבא שישנה את השם שלי...הוא אמר שאני יכול להשתמש בו כנשק או לגרום לאישה לחייך..". כן, פעם התביישתי בשם משפחה שלי (זה השם של אבא כמובן) וחשבתי לא פעם על להחליף אותו. היום אני יודע שאני גאה בשם משפחה הזה ולא אחליף אותו בעד שום הון שבעולם. בשם שלי אני משתמש כדי לגרום לאנשים לחייך.
גם בעבודה שלי גיליתי שהלכתי בעקבות אבי וגם זה הדהים אותי שכן מחשבה כזו לא עברה בראשי ולו לרגע אחד בחיי.
אני הייתי רוצה שכולם ילמדו להוקיר את מה שיש להם בידיים לפני שזה נעלם ולא לתת למשפט "אנחנו מעריכים משהו רק כשזה נעלם" לעבוד גם עליכם. תוקירו כל רגע שבו יש מישהו בחיים שלכם. תלמדו מכל אחד כי מכל אחד אפשר ללמוד. תפגשו עם כמה שיותר אנשים, כי רק ככה תלמדו. ניסיון חיים הוא הידע הכי טוב שלנו.
http://www.youtube.com/watch?v=oVURkMTDr3E&feature=player_embedded
ואני? לי אין יקיר שהוקרתי ואינו בחיים. את הסבתות שלי לצערי לא זכיתי להכיר, גם סבא אחד הלך בטרם עת. רק סבא אחד נשאר לי והוא כל עולמי. ההורים בריאים, ברוך השם, טפו טפו טפו (מוזר להגיד משהו תנכ"י ואמונה תפלה באותו המשפט).
אז מה אני רוצה? אני רוצה להגיד שהפוסטים שלכם מלמדים אותי להוקיר את החשוב בחיים עוד לפני שהוא "נעלם".
אנשים שמכירים אותי מקרוב יודעים שלרוב אני מדבר רק על אמא שלי, שגידלה את אח שלי ואותי ועברה בחיים כל כך הרבה, רק מעט אני יכול לאחל לאחרים. אני אוהב את אמא שלי במיוחד מאז שעזרה לי אישית לצאת מתקופה מאוד חשוכה שבה שררתי.
אם את אמא שלי אני אוהב, ועל סבא שלי אני חולה, את מי למדתי להוקיר?
נכון, את אבא שלי.
פעם חשבתי שאבא שלי זר לי, בן אדם שעבודתו היא חייו ושאין לו זמן לגדל את ילדיו.
פתאום, כשראיתי אנשים כותבים על כמה הם מתגעגעים להורה שהלך לעולמו, ניסיתי לחשוב, אולי בכל זאת יש באבא שלי משהו שאני לא רואה. מה שגיליתי הצליח להדהים אפילו את הציני ביותר - אותי. אומנם המחשבה הזו מסתובבת אצלי בראש כבר זמן מה אבל עכשיו, יותר מתמיד, היא מצליחה להפוך לדעה.
גיליתי, שאני דומה הרבה יותר לאבא שלי ממה שאי פעם חשבתי.
תמיד דבר אחד קינאתי באבא שלי וזו העובדה שהוא תמיד היה "מסמר" הערב. בכל מסיבה, בכל פעם שהיו נפגשים חברים, אבא שלי היה הדמות המצחיקה, זה שכולם רוצים להיות סביבו כי ידעו שהוא יעשה להם את הערב.
היום אני יודע, שירשתי את זה ממנו למדתי שמכל התכונות שלי, התכונה היותר טובה היא להתבטא. בעזרת התכונה הזו יצרתי מעגל של חברים שאוהבים להקשיב לדבר או שניים שיש לי להגיד. ולאחרונה, בעזרת המעגל הזה, הצלחתי לעזור לילדה נכה (שלא הכרתי מימיי) לחייך.כן, מבחינתי, אני גורם לאנשים לחייך.
על הדרך, למדתי גם להיות ציניקן תחת שליטה, שזה נשק מאוד מסוכן.
ברקע מתנגן השיר של לאונרד כהן "Lover Lover Lover" ואחת השורות בשיר אומרת: "ביקשתי מאבא שישנה את השם שלי...הוא אמר שאני יכול להשתמש בו כנשק או לגרום לאישה לחייך..". כן, פעם התביישתי בשם משפחה שלי (זה השם של אבא כמובן) וחשבתי לא פעם על להחליף אותו. היום אני יודע שאני גאה בשם משפחה הזה ולא אחליף אותו בעד שום הון שבעולם. בשם שלי אני משתמש כדי לגרום לאנשים לחייך.
גם בעבודה שלי גיליתי שהלכתי בעקבות אבי וגם זה הדהים אותי שכן מחשבה כזו לא עברה בראשי ולו לרגע אחד בחיי.
אני הייתי רוצה שכולם ילמדו להוקיר את מה שיש להם בידיים לפני שזה נעלם ולא לתת למשפט "אנחנו מעריכים משהו רק כשזה נעלם" לעבוד גם עליכם. תוקירו כל רגע שבו יש מישהו בחיים שלכם. תלמדו מכל אחד כי מכל אחד אפשר ללמוד. תפגשו עם כמה שיותר אנשים, כי רק ככה תלמדו. ניסיון חיים הוא הידע הכי טוב שלנו.
http://www.youtube.com/watch?v=oVURkMTDr3E&feature=player_embedded
אני רוצה להגיד לך שהפוסט שלך מלמד אותי להוקיר את החשוב בחיים עוד לפני שהוא "נעלם".
השבמחקכתוב יפה, מרגש ופשוט.
לא צריך יותר מזה :)