השעה 00:27.
אני יושב ורואה סרט משנות ה-70', אין לי מושג מה שמו.
משום מה, אני עושה רבות על מנת להרגיש כאילו אני שם, באותן שנים נפלאות כביכול.
הרבה פעמים אני מנסה להבין, מדוע אני מרגיש צורך כל-כך עז להיות בתקופה שמעולם לא הייתי בא.
מדוע, דווקא שנות ה-70' כל-כך מרתקות אותי, יותר מכל תקופה אחרת ששמעתי עליה ולא זכיתי להיות בה.
אם הביגוד, האווירה, אותה כוסית וויסקי שמופיעה כסממן מובהק בסרטים וסדרות של שנים אלה, אני מנסה לדמיין את עצמי בכל אחת מהסיטואציות האלה.
האם זו התמימות? האם באמת בשנים האלה הכל היה כל כך פשוט לעומת היום? האם העולם היה ברובו שחור ולבן בלי יותר מדי צבעים? והרי זה כה קל, כאשר הכל מסתכם בשני צבעים.
ובכל זאת, למה דווקא השנים האלה מושכות אותי אליהן? אני לא מתעניין באותה מידה במה יקרה בעתיד, וגם בשנים שלפני אני לא ממש מתרכז. מה יש באותן שנים שהוא כל כך מהפנט והאם אני בודד במצבי? או שאולי יש עוד רבים, שמאמינים שאותן שנים שעברו ולא יחזרו, היו מיוחדות במינן.
אני מקווה שיגיע הזמן שבו ארצה לחזור לנקודות בחיים כמו שאני רוצה את שנות ה-70'. ולא שאין, אבל לא בצורה כה מושכת, כה מסקרנת.
שנות ה-70', זו אותה בחורה סקסית הלוטה בערפל, אני מנסה להושיט יד אליה ולו רק כדי לגעת בשערה אבל היא כל הזמן מצליחה להתחמק. מחייכת לי חיוך מזמין, וכל הזמן שומרת על מרחק נגיעה.
האם אי פעם אפסיק לשלוח ידיים לעברה? האם היא תמאס עליי? כנראה שלא אדע.
הוויסקי מחמם את הגוף.
מזגתי לעצמי כוסית וויסקי ושתי קוביות קרח, בדיוק כמו שאני אוהב.
אני יושב ורואה סרט משנות ה-70', אין לי מושג מה שמו.
משום מה, אני עושה רבות על מנת להרגיש כאילו אני שם, באותן שנים נפלאות כביכול.
הרבה פעמים אני מנסה להבין, מדוע אני מרגיש צורך כל-כך עז להיות בתקופה שמעולם לא הייתי בא.
מדוע, דווקא שנות ה-70' כל-כך מרתקות אותי, יותר מכל תקופה אחרת ששמעתי עליה ולא זכיתי להיות בה.
אם הביגוד, האווירה, אותה כוסית וויסקי שמופיעה כסממן מובהק בסרטים וסדרות של שנים אלה, אני מנסה לדמיין את עצמי בכל אחת מהסיטואציות האלה.
האם זו התמימות? האם באמת בשנים האלה הכל היה כל כך פשוט לעומת היום? האם העולם היה ברובו שחור ולבן בלי יותר מדי צבעים? והרי זה כה קל, כאשר הכל מסתכם בשני צבעים.
ובכל זאת, למה דווקא השנים האלה מושכות אותי אליהן? אני לא מתעניין באותה מידה במה יקרה בעתיד, וגם בשנים שלפני אני לא ממש מתרכז. מה יש באותן שנים שהוא כל כך מהפנט והאם אני בודד במצבי? או שאולי יש עוד רבים, שמאמינים שאותן שנים שעברו ולא יחזרו, היו מיוחדות במינן.
אני מקווה שיגיע הזמן שבו ארצה לחזור לנקודות בחיים כמו שאני רוצה את שנות ה-70'. ולא שאין, אבל לא בצורה כה מושכת, כה מסקרנת.
שנות ה-70', זו אותה בחורה סקסית הלוטה בערפל, אני מנסה להושיט יד אליה ולו רק כדי לגעת בשערה אבל היא כל הזמן מצליחה להתחמק. מחייכת לי חיוך מזמין, וכל הזמן שומרת על מרחק נגיעה.
האם אי פעם אפסיק לשלוח ידיים לעברה? האם היא תמאס עליי? כנראה שלא אדע.
הוויסקי מחמם את הגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הגיבו את מה שעל ליבכם