לפני כשנתיים הייתי מעורב בתאונה.
אשם, עם הסתייגויות אבל אשם.
בין התאונה לבין המשפט, עברה שנה שלמה. שנה תמימה בה המשכתי להיות עם רישיון, המשכתי לנהוג כאילו כלום לא קרה.
במשך 12 חודשים תמימים הסתובב עבריין ( כן, כן, ביצעתי עבירה ועל כן אני עבריין) בלי להיענש וכאשר ניגשתי למשפט והשופטת (שלקח לה בערך חצי דקה שכללה גם לגימת קפה והדלקת המחשב) החליטה לאפשר לי לבחור עונש. איזה כיף לי. זכיתי.
לאור האירועים שקורים בשנים האחרונות, אני שואל את עצמי ואותכם, הלא הגיע זמן לשנות משהו בשיטת המשפט בארץ? הייתכן שכולם זועקים ולמעלה לא שומעים?
אז בסדר, יש סדר, יש חוקים, יש החלטות ואין דבר שהוא "סתם" ככה. יחד עם זאת, ישנה תחושה שמשהו לא בסדר. יש תחושה של "להיות עבריין זה כדאי". העונשים לא מרתיעים מספיק, האכיפה לוקה בחסר והחוקים? כאילו נועדו לרצות את קהל הבוחרים יותר מאשר לפתור בעיות.
( במאמר מוסגר, אני חייב לציין משהו לגבי המשטרה שלנו. אני מאורע בכל הקורה במשטרת ישראל הן בגלל קשר עם שוטרים והן בגלל קשר עם המשרד לביטחון פנים. השוטרים בישראל דווקא צריכים לקבל גיבוי מהאזרחים. אי אפשר להיטפל לאנשים שנותנים יותר ממה שנותנים עמיתיהם במדינות אחרות והרבה יותר. השוטרים בישראל מתמודדים עם מציאות עגומה של חוסר בכוח אדם, טכנולוגיה לקויה, מערכות ישנות ומשכורת זעומה. כל זה כאשר הם מתבקשים להיות מוכנים בכל שנייה ובמדינה שלנו, זה בד"כ גם תמיד יוצא לפועל).
ובחזרה למערכת המשפט שלנו.
במידה ומצליחה המשטרה למצוא את האשמים, אלה יכולים, כאילו בלחיצת כפתור, להחליט על עסקת טיעון עם הפרקליטות. כלומר, לפושעים ניתנת הזכות להיכנס למשא ומתן.
עכשיו תבדילו, אני לא מדבר על בן אדם שנחשד במעשה ספציפי והוא מנסה לטהר את שמו. אני מדבר על אדם אשר נחשד במספר עבירות, שאת חלקן הוכיחו, ובכדי לזרז הליכים, נותנים לו להודות בחמור מבין העבירות ועל השאר, פשוט מוותרים. אבל רגע, שאר העבירות הן לא עבירות? ואם כן, מי ייענש עליהן??
אתם יודעים, בפיסיקה אומרים שאנרגיה לא נעלמת, היא משנה צורה אבל תמיד נשארת.
פשע לא נעלם. זה שישנו הסדר עם העבריין לא אומר שהפשע לא בוצע. ועל פשעים צריך להיענש. על כולם.
בכל אופן, זו דעתי, ואני בטוח שיקומו אנשים מתחום המשפט ומחוצה לו שלא יסכימו איתי. אבל דעתי היא שמשהו צריך להשתנות. משהו.
אשם, עם הסתייגויות אבל אשם.
בין התאונה לבין המשפט, עברה שנה שלמה. שנה תמימה בה המשכתי להיות עם רישיון, המשכתי לנהוג כאילו כלום לא קרה.
במשך 12 חודשים תמימים הסתובב עבריין ( כן, כן, ביצעתי עבירה ועל כן אני עבריין) בלי להיענש וכאשר ניגשתי למשפט והשופטת (שלקח לה בערך חצי דקה שכללה גם לגימת קפה והדלקת המחשב) החליטה לאפשר לי לבחור עונש. איזה כיף לי. זכיתי.
לאור האירועים שקורים בשנים האחרונות, אני שואל את עצמי ואותכם, הלא הגיע זמן לשנות משהו בשיטת המשפט בארץ? הייתכן שכולם זועקים ולמעלה לא שומעים?
אז בסדר, יש סדר, יש חוקים, יש החלטות ואין דבר שהוא "סתם" ככה. יחד עם זאת, ישנה תחושה שמשהו לא בסדר. יש תחושה של "להיות עבריין זה כדאי". העונשים לא מרתיעים מספיק, האכיפה לוקה בחסר והחוקים? כאילו נועדו לרצות את קהל הבוחרים יותר מאשר לפתור בעיות.
( במאמר מוסגר, אני חייב לציין משהו לגבי המשטרה שלנו. אני מאורע בכל הקורה במשטרת ישראל הן בגלל קשר עם שוטרים והן בגלל קשר עם המשרד לביטחון פנים. השוטרים בישראל דווקא צריכים לקבל גיבוי מהאזרחים. אי אפשר להיטפל לאנשים שנותנים יותר ממה שנותנים עמיתיהם במדינות אחרות והרבה יותר. השוטרים בישראל מתמודדים עם מציאות עגומה של חוסר בכוח אדם, טכנולוגיה לקויה, מערכות ישנות ומשכורת זעומה. כל זה כאשר הם מתבקשים להיות מוכנים בכל שנייה ובמדינה שלנו, זה בד"כ גם תמיד יוצא לפועל).
ובחזרה למערכת המשפט שלנו.
במידה ומצליחה המשטרה למצוא את האשמים, אלה יכולים, כאילו בלחיצת כפתור, להחליט על עסקת טיעון עם הפרקליטות. כלומר, לפושעים ניתנת הזכות להיכנס למשא ומתן.
עכשיו תבדילו, אני לא מדבר על בן אדם שנחשד במעשה ספציפי והוא מנסה לטהר את שמו. אני מדבר על אדם אשר נחשד במספר עבירות, שאת חלקן הוכיחו, ובכדי לזרז הליכים, נותנים לו להודות בחמור מבין העבירות ועל השאר, פשוט מוותרים. אבל רגע, שאר העבירות הן לא עבירות? ואם כן, מי ייענש עליהן??
אתם יודעים, בפיסיקה אומרים שאנרגיה לא נעלמת, היא משנה צורה אבל תמיד נשארת.
פשע לא נעלם. זה שישנו הסדר עם העבריין לא אומר שהפשע לא בוצע. ועל פשעים צריך להיענש. על כולם.
בכל אופן, זו דעתי, ואני בטוח שיקומו אנשים מתחום המשפט ומחוצה לו שלא יסכימו איתי. אבל דעתי היא שמשהו צריך להשתנות. משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הגיבו את מה שעל ליבכם