ללא כותרת מספר כלשהו

חד כתער
מהיר מנמר
חכם מהחכמים
חזק מהרשעים
עם סוס לבן וגלימה מזהב
טירה על גבעה וממלכה שלמה
הכל מהכל אבל בלי אהבה
אז החלטתי שאני נותן הכל תמורתה
מכרתי את הממלכה ועזבתי את הטירה
את הגלימה נתתי לפשוטי העם את הסוס לחבר
לרשעים נתתי להוציא עליי עצבים
לחכמים נתתי ללמד אותי שיעור או שניים
לנמר נתתי לנצח
ועם התער דקרתי את עצמי. בלב.

שהזמן יעצור.

נפגשנו באפלה, בחשכה,

בלי שום אפשרות לראות האחד את השני ידענו,

היא ידעה ואני ידעתי,

נועדנו, גם אם לדקה, גם אם לנצח.

היה זה יום גשום,

חום גופה הצמוד אליי הצליח להשאיר אותי מוגן,

הרגשתי את פעימות ליבה כאילו היו שלי,

שפתיה הרגישו רכות ועדינות,

מאור עיניה סינוור אותי, יופיה סינוור עוד יותר.

פגשתי בה לא מזמן, אבל מרגיש כאילו מכיר אותה כל הזמן,

ורק משאלה אחת בליבי, שהזמן יעצור, בכל פעם שאני איתה, שיעצור.

אל תתנו לה

המגע שלה קר
היא מסתכלת לי בעיניים ואני רואה את האמת
היא יודעת לתפוס אותי ברגעים בלתי צפויים
מספיק מילה שלה ואני נעמד דום
היא גורמת לי להעביר את חיי מול עיניי
מה שווה אני כל עוד היא מצליחה להשתלט עליי
משאירה אותי חסר אונים כמו קבצן באמצע רחוב קר
אין אורות ורק היא לידי
אבל אני חזק, כי פגשתי בה בעבר
וגם כשהיא מנסה לחזור, אני יודע לגרום לה לוותר.
אני מנצח אותה.

בדידות, אל תתנו לה להיכנס.

נדנדת החיים

אתם זוכרים, איך כשהיינו ילדים, היינו עולים על נדנדות?
והרי זה תמיד בזוגות, אחד עולה ואחד יורד.

החיים הם כמו נדנדה, אנשים מעלים אותך ואנשים מורידים אותך.
זה קורה בהינף יד, במחי כף, באמירת מילה או בנגיעה.

אתה יכול להרגיש בעננים, אופוריה מוחלטת,
ואז בלי שום התראה, אתה יכול להרגיש את האדמה, נפילה כואבת שמשאירה צלקות.

אנחנו כבני אדם, צריכים לדעת להיות חזקים.
לדעת שאחרי כל נפילה יש עליה ולא להישאר על הרצפה.

גם אם נפלתם ואפילו אם נשברתם,
תאספו את השברים, תאגדו מחדש וצאו עוד פעם.

תמצאו אנשים שידעו להרים אתכם אבל תזכרו, גם הם אנשים.

אם ימאס

שמעת?
איך את לא שומעת?!
אני כאן, עומד מולך, צועק בקולי קולות,
אבל את לא שומעת.

מרגישה?
איך את לא מרגישה?!
אני כאן, שוכב לידך, מחבק הכי חזק שאני יכול,
אבל את לא מרגישה.

רואה?
איך את לא רואה?!
אני כאן, יושב לידך, מסתכל לך לתוך העיניים,
אבל את לא רואה.

אל תדאגי, אני כאן, לא הולך,
אני תמיד אהיה כאן, אלווה אותך לנצח.
ברגעים השמחים והעצובים, אני אהיה לידך.

אני אשמור עלייך, כמו שהבטחתי לך תמיד.

רק דבר אחד אני מבקש, אם ימאס לך, תגידי לי.

נגמר

אני פותח דלת ורואה תהום,
מרגיש את הרוח בפניי וחושב אם לצעוד קדימה,
היא מחזיקה אותי שלא אפול,
אני אוחז בזרועותיה ומרפה אותה מגופי,
היא מזילה דמעה,
אני לוקח נשימה עוצם עיניים ולוקח צעד קדימה,
אני מתחיל ליפול, פוחד לפתוח את העיניים אבל יודע שאני מפסיד,
פתחתי ואני רואה ריצפה שמתקרבת במהירות.

נגמר!

נשבר לרסיסים

בקבוק יקר של וויסקי מעולה פשוט החליק לי מהיד.
ישבתי על הכורסה הישנה שסבא שלי נהג לשבת בה בעת שהיה בוהה בקופסה ששידרה תעמולה.
הכורסה הדיפה ריח של עובש אבל לא אכפת לי באמת.
הבקבוק נשבר למיליוני חלקיקים והוויסקי השפריץ לכל עבר.
הסתכלתי על נתזי המשקה הזה וראיתי איך הם עפים לכל עבר בהילוך איטי.
ואני יושב בכורסה שבה אמא שלי הייתה יושבת ומניקה אותי בזמן שקולות של מלחמה הדהדו באוויר.
הכורסה חמה ביום רותח אבל לא אכפת לי באמת.
הכלב בא והתחיל ללקק את הוויסקי שנשפך ואני בוהה בו ונהנה שיש מי שינקה את החרא שאני משאיר.
ואני יושב בכורסה שבה אני ישבתי וראיתי סרטים כחולים לראשונה בחיי בזמן שחברה שלי הייתה ערומה במיטה.
הכורסה שבורה אבל לא אכפת לי באמת.
הנחתי את אחת מרגליי על הזכוכית השבורה של הבקבוק היקר ונחתכתי קשות עם דימום רב.

ואני קם מהכורסה, מביא מטאטא ומנקה את החלום שנשבר לרסיסים.