נפגשנו באפלה, בחשכה,
בלי שום אפשרות לראות האחד את השני ידענו,
היא ידעה ואני ידעתי,
נועדנו, גם אם לדקה, גם אם לנצח.
היה זה יום גשום,
חום גופה הצמוד אליי הצליח להשאיר אותי מוגן,
הרגשתי את פעימות ליבה כאילו היו שלי,
שפתיה הרגישו רכות ועדינות,
מאור עיניה סינוור אותי, יופיה סינוור עוד יותר.
פגשתי בה לא מזמן, אבל מרגיש כאילו מכיר אותה כל הזמן,
ורק משאלה אחת בליבי, שהזמן יעצור, בכל פעם שאני איתה, שיעצור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
הגיבו את מה שעל ליבכם